ירושלים בתקופת המקרא

מה כבר לא נאמר על ירושלים, באמת שנדמה שכמעט הכל, ובכל זאת, זו הזווית שלי על ירושלם של ימי המקרא.

העיר ירושלים מוזכרת בתעודות היסטוריות כבר החל מתקופת הברונזה התיכונה, מתקופה זו שרדו תעודות הנקראות "כתבי המארות". תעודות אלו, שפורסמו בשנות העשרים והארבעים של המאה ה – 20, כתובות על שברי כלי חרס, ומקורן במצרים. הן מתוארכות למאות ה 17-18 לפנה"ס ונושאות טקסטים המכילים קללות, כאשר כל קללה מתייחסת למקום ישוב אחר, ביניהן מופיעה גם ירושלים.

גם בקובץ מכתבי אל עמרנה, התגלה בסוף המאה ה – 19 על ידי איכרים שחרשו את שדותיהם, מופיעה ירושלים, הקובץ מכיל כמעט 400 תעודות כתובות בכתב יתדות אשר בהן תקשורת דיפלומטית בין מצרים לפקידים מצריים בכנען ושאר המזרח הקדום. מתוך קובץ זה ישנם כמה מכתבים, כמו מכתב 287, אשר נכתבו על ידי עבדי חבה, מושל ירושלים מטעם מצרים באותה העת, ומהווים עדות הן לשלטון המצרי על כנעו והן לקיומה של מצרים.

בתנ"ך ירושלים מוזכרת מספר פעמים עוד לפני סיפורי המלכים של דוד ושלמה. במהלך כיבושי ארץ ישראל על ידי יהושוע מעניין לגלות שאת ירושלים, שעדיין נקראה אז עיר יבוס, הוא לא מצליח לכבוש מידי היבוסים, כפי שמסופר בספר יהושוע פרק ט"ו, פסוק ס"ג, "וְאֶת-הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם, לֹא-יוכלו (יָכְלוּ) בְנֵי-יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם; וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת-בְּנֵי יְהוּדָה, בִּירוּשָׁלִַם, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה."

את ירושלים, על פי התנ"ך כובש בסופו של דבר דוד המלך, כפי שמסופר בספר שמואל ב', פרק ה', "ז וַיִּלְכֹּד דָּוִד, אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן--הִיא, עִיר דָּוִד. ח וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא, כָּל-מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר, וְאֶת-הַפִּסְחִים וְאֶת-הַעִוְרִים, שנאו (שְׂנוּאֵי) נֶפֶשׁ דָּוִד; עַל-כֵּן, יֹאמְרוּ, עִוֵּר וּפִסֵּחַ, לֹא יָבוֹא אֶל-הַבָּיִת. ט וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמְּצֻדָה, וַיִּקְרָא-לָהּ עִיר דָּוִד; וַיִּבֶן דָּוִד סָבִיב, מִן-הַמִּלּוֹא וָבָיְתָה".

ירושלים של דוד ושלמה נמצאת עמוק בלב הויכוח הגדול על האמת הארכיאולוגית מאחורי הסיפורים הללו. המבנה המדורג השוכן בלב עיר דוד, במה שנקרא היום קרית השלטון, נמצא בויכוח מספר לא מועט של שנים. הדעות חלוקות גם לגבי אופן בנייתו, תפקידו ותיארוכו. רוב החוקרים הטוענים כי המבנה הוא למעשה קיר תמך שנבנה על מנת למנוע גלישת קרקע, לגבי אופן בנייתו יש לא מעט חוקרים הטענים כי המבנה נבנה בשני חלקים, החלק התחתון במאות ה 8-9 לפנה"ס ואילו החלק העליון במאה השלישית לפנה"ס, כלומר בתקופה הלניסטית. הטענה בדבר תיארוך חלקו העליון של המבנה לתקופה ההלניסטית קשורה גם למבנה האבן הגדול אותו חפרה אילת מזר.

לטענת החוקרים מאוניברסיטת תל אביב יש לתארך גם את מבנה האבן הגדול לתקופה הלניסטית, בניגוד לתיארוך של מזר אשר טענה כי הוא מהמאות ה 9-10 לפנה"ס, מזר הגדילה וגם טענה כי מבנה זה הוא לא פחות מארמונו של דוד המלך בירושלים.

במאה ה – 8 לפנה"ס כבר מצטיירת תמונה אחרת לגמרי. שרידים רבים שנחשפו בחפירות ארכיאולוגיות בעיר מעידים על עיר גדולה אשר לה מינהל מרכזי. דוגמא לכך ניתן למצוא בשרידי החומה הרחבה שחפר נחמן אביגד, חומה שרוחבה מגיע עד לשבועה מטרים וברור לגמרי כי היא נבנתה בחופזה וללא תכנון מוקדם.

שריד נוסף חשוב בהיסטוריה המקראית של ירושלים הוא נקבת השילוח, זהו אחד מהפרויקטים ההנדסיים המדהימים והמתוחכמים ביותר בתקופת הברזל בארץ ישראל. נקבת השילוח מובילה מים ממעיין הגיחון לבריכת השילוח ואורכה הוא בערך 500 מטרים, כחצי קילומטר של תעלת מים חצובה תת קרקעית בת 2800 שנה. מהנקבה גם שרדה הכתובת המפורסמת המתארת את רגע המפגש בין שתי קבוצות החוצבים, כתובת השילוח:

"תמה הנקבה. וזה היה דבר הנקבה: בעוד החוצבים מניפים את הגרזן אלה לקראת אלה, וכשנשארו רק שלוש אמות להינקב, נשמע קול איש קורא אל רעו מקבוצה לקבוצה, כי הייתה זדה בסלע מימין ומשמאל. וביום שבו הושלמה הנקבה, הכו החוצבים איש לקראת רעו גרזן לקראת גרזן. ויזרמו המים מן המוצא אל הבריכה לאורך 1,200 אמה, ומאה אמה היה עומק הסלע מפני השטח מעל ראש החוצבים".

שני ממצאים אלו יחד מהווים עדות להכנות של המלך חזקינו לקראת המצור הצפוי של האשורים על ירושלים, אירוע שמתועד היטב כאמור, גם בארכיאולוגיה, גם בתיעוד אשורי וגם בתנ"ך.

סיפורה של ירושלים המקראית הוא גדול, מורכב, מרתק, ורק פרק אחד קטן בהיסטוריה של עיר בת לפחות 4000 שנה, והוויכוח סביב ירושלים בתקופתם של דוד ושלמה לא נפסק ותמיד נחשפים עוד ממצאים אשר שופכים אור חדש או זווית חדשה על מה שכבר ידוע. האם הויכוח צפוי להסתיים בקרוב, סביר להניח שלא, אבל בטוח שהוא יניב עוד שלל ממצאים מרתקים.

חשוב לזכור שירושלים מהווה כיום את המרכז הרוחני של שלוש הדתות המונותאיסטיות בעולם, ומשום כך היא גם עיר במחלוקת כבר מעל אלף שנה. ואולי בעצם הגיע הזמן לסיים את המחלוקות הללו להבין שירושלים גדולה מספיק בכדי להכיל את כולם?

הפניות:

מזר, ב. 1974, כנען וישראל. ירושלים.

סבאג-מונטיפיורי, ס. 2013, ירושלים: הביוגרפיה. דביר.

פינקלשטיין, י., אשר סילברמן, נ. 2003, ראשית ישראל. ארכיאולוגיה, מקרא וזכרון היסטורי. תל אביב.

אוסישקין, ד. 1994, מפעלי המים של רושלים בימי חזקיהו. קתדרה 70: 28-36