גשר העתיקה - ארכיאולוגיה, היסטוריה ושלום

לפני מספר חודשים הזדמן לי להיכנס לסיבוב קצר באתר של "גשר הישנה", וזה הספיק בכדי להזכיר לי כמה רווי היסטוריה האזור הקטן הזה. קיבוץ גשר ממוקם כ – 14 ק"מ דרומית לכנרת, כיום זהו קיבוץ מודרני בישראל, אך ההיסטוריה שלו למעשה ארוכה בהרבה.

את תחילתו של סיפור זה ניתן למצוא בתקופה הממלוכית המתוארכת לשנים 1250 - 1517 לספירה. בשנת 1268 יזם השליט הממלוכי המפורסם ביותר, בייברס, את "דרך הדואר" שהשתרעה לאורך הסולטנות הממלוכית מקהיר בדרום ועד לדמשק בצפון. לאורך "דרך הדואר" בנו הממלוכים חאנים רבים, פונדקים לצד הדרך ששירתו את הסוחרים והנוודים, אחד מהם נבנה על יד נהר הירדן, בערך 3 ק"מ מזרחית לקיבוץ גשר המודרני.

כחלק מפיתוח אתר התיירות של "גשר העתיקה", שהחל בשנת 1989 בסיוע הקרן הקיימת לישראל והמועצה לשימור אתרים, נחפר החאן בשלוש עונות נפרדות בשנים 1994, 1996 ו -1998.

החאן הוא חאן ממלוכי טיפוסי, הבנוי ככיכר מושלמת בגודל 60x60 מטר וקירות בעובי של 1.5 מ'. החפירות המחקר של החאן העתיק הראו כי האולמות שנחפרו שימשו ככל הנראה כאורוות וכי למבנה היתה גם קומה שנייה אשר שימשה את משתמשי החאן ללינה ומגורים זמניים. החאן בגשר הוא אחד המוקדמים הידועים בגליל ששירתו נוודים וסוחרים רבים בשיאה של "דרך הדואר", המאה ה – 14 לספירה.

כ – 600 שנה מאוחר יותר, בראשית המאה העשרים, רכשה האגודה היהודית להתיישבות את האדמות מסביב לחאן, אולם הרשויות העות'מאניות הפקיעו את האדמות לשימוש ציבורי. בסופו של דבר, רק לאחר מלחמת העולם הראשונה ותחילת המנדט הבריטי על פלסטין, חלקת אדמה זו נהייתה שוב אפשרית להתיישבות.

בשנת 1920 הגיעה קבוצת מתיישבים מהלגיון היהודי למקום, התיישבו בתוך החאן הממלוכי העתיק והשתמשו בו כמבנה המגורים שלהם. אלה הם אותם אנשים אשר הקימו את הקיבוץ, וכינו אותו "גשר נחלים", זאת בגלל שלושת הגשרים החוצים את נהר הירדן הסמוך.

הבאים בתור להתיישב באתר היו קבוצת נוער מגרמניה בשנת 1939, ובשנת 1948, במהלך מלחמת העצמאות הישראלית, חברי הקיבוץ בסיוע תגבורת, הצליחו לעצור את התקפות הלגיון הערבי והכוחות העירקיים. ההתקפות הערביות נכשלו אף על פי שהיו מגובות בארטילריה כבדה שאכן הרסה את רוב המבנים של הקיבוץ. רק לאחר הקמת מדינת ישראל, במאי 1948, עבר הקיבוץ למקומו הנוכחי.

מערבית לחאן נמצא עד היום מבנה תחנת משטרת גשר הישנה, ​​מבנה שנבנה על פי תוכנית מבצר טגרט. מצודות מסוג זה נבנו בכל רחבי ישראל בעיקר בין השנים 1936-1939 בכדי לחזק את ביטחון המתיישבים בארץ ישראל בזמן המרד הערבי הגדול, המצודה בגשר הוקמה בין השנים 1940-1943 כדי לשמור על שני הגשרים החוצים את הירדן על ידי החאן הממלוכי.

המרכיב ההיסטורי האחרון שמתחבר לאזור זה הוא אתר "נהריים", המקום בו נפגשים נהר הירמוך ונהר הירדן. בשנת 1932 בנה פנחס רוטנברג את תחנת הכוח ההידראולית באתר, שהייתה ספקית החשמל העיקרית לארץ ישראל מאז הקמת התחנה ועד להקמת מדינת ישראל, למעשה תחנת הכוח הראשונה בהיסטוריה של ארץ ישראל.

הצורה שנוצרה על ידי התעלות והסכרים שבנה רוטנברג על מנת לספק חשמל למפעל יצרה אי, המכונה כיום "אי השלום". השם הוא ביטוי לסעיף בחוזה השלום הירדני הישראלי שנחתם ב- 26 באוקטובר 1994, ומאפשר לחקלאים ישראלים בעלי אדמות בשטח זה להיכנס לאזור ולעבד את החלקות אף שהוא תחת שלטון ירדני.

רק אירוע אחד, שהתרחש ב- 13 במרץ 1997, הותיר כתם על אי השלום. במהלך טיול בבית הספר לאתר, קבוצת תלמידות מבית שמש הותקפה על ידי החייל הירדני אחמד דקאמסה. שבע נערות בנות 13 עד 14 נהרגו בפיגוע ושש נוספות נפצעו. בעקבות האירוע, חוסיין, מלך הירדן דאז, ביקר בבית שמש, הביע את תנחומיו כלפי הורי ההרוגות וביקש סליחה בשם כל העם הירדני.

סעיף חופש התנועה באי השלום הוגבל ל 25 שנה, אך באוקטובר 2018 ממשלת ירדן הודיעה כי לא תחדש את הסעיף, ובכך תסגור את אי השלום באופן פעיל באוקטובר 2019. יותר מכל דבר אחר שופכת החלטה זו אור על שבריריות היחסים בין המדינות במזרח התיכון. זה איזון עדין, וההיסטוריה מלמדת אותנו שצריך לשמור עליו ללא הרף.